<h1>ראבי"ה סימן תצ"ו</h1>
<h2>דף נא.</h2>
ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין [או ממקום שאין עושין למקום שעושין] נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם. והני מילי היכא שאין דעתו לחזור, אבל דעתו לחזור לא יהבינן עליו חומרי מקום שהלך לשם, כדמוכח בעובדא דרבה בר בר חנה דאכל דאייתרא. וכן חומרי מקום שיצא משם ודעתו לחזור נוהג כחומרתן, אבל אם אין דעתו לחזור לא, כדאמרינן בפרק קמא דשחיטת חולין [י"ח ע"ב] לגבי כי סליק רבי זירא אכל למוגרמת דרב ושמואל. אמר ליה רבה בר בר חנה לבריה אני שראיתי את רבי יוחנן שאכל כדי הוא לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו ואתה לא תאכל בפני ושלא בפני. בפירוש רבינו חננאל מכלל כל מי שבא מכח אחר שראה מי שעשה אף על פי שהוא עושה כמותו אין סומכין עליו לא בפניו ולא שלא בפניו. וכשנותנין עליו חומרי מקום [שיצא משם] הני מילי ביישוב, דאמר רב אמי [נ"ב ע"א] ביישוב אסור במדבר שרי. פירוש יישוב כפרים הסמוכות למדינה, כדאמרינן [כתובות נ"ד ע"א] בבבל וכל פרוותא נהוג כרב ונהרדעא וכל פרוותא נהוג כשמואל. וכן מה שבתחום העיר אפילו שדה נידון כיישוב, [כ]דאמרינן פרק כל הבשר [ק"ו ע"א] לגבי רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקלי.
